דמוקרטיה ופולחן אישיות
שמעון פרס חוגג 90
מאת
משה ניסים
כשאדם מת נהוג להספידו ולהציף
את חלל האוויר במעלותיו הטובות, גם אם לא היה כליל השלמות. הדבר ראוי ומקובל -
ללמד זכות על אדם שכבר אין יכול הוא לעשות מעשים בעולם הזה. אך מה הדין בנוגע
למילים טובות על אדם שעודו בין החיים, בין אם זה ביום הולדתו ובין אם זה באירוע
אחר, האם נכון הוא לומר את כל מעלותיו ולהתעלם ממגרעותיו? רוב בני האדם, ואני
ביניהם, יסכימו כי במקרה זה ראוי ונכון להשמיע בפניו דברי שבח ואהדה מפאת המעמד.
לא מנומס שבחגיגות יום הולדת אזכיר לחברי הטוב כי הוא נוטה לאהבה עצמית יתרה או
לאפתיות בנוגע לסביבתו הקרובה. התמונה משתנה כאשר מדובר בישות ציבורית אשר ניצבת
במרכז האירוע, ישות ציבורית אשר כל חייה מחד גיסא עשתה למען הציבור ומאידך קיבלה תמורה
שכר הוגן מאותו הציבור עצמו.
בקרב בני המין האנושי ישנו
נוהג לחגוג ביתר שאת כאשר אדם, רעיון או מדינה חוגגים "יום הולדת" עגול.
כך היה בחגיגות היובל למדינת ישראל, כך היה בחגיגות 150 שנה לצאת ספרו של דארווין "מוצא
המינים" וכדומה. שמעון פרס, נשיא המדינה הנוכחי, יחגוג ב-2 באוגוסט השנה
(2013) יום הולדת 90. ב-18.6, חודש וחצי לפני כן, קיבץ הנשיא ידוענים מהארץ
ומהעולם כדי שיערכו לו כבוד על הישגו הביולוגי, שאין להקל בו ראש כמובן.
 |
| ישחקו הנערים לפנינו. מחגיגות יום ההולדת. |
ברשת האינטרנט נחלקו התגובות
לשניים. אלה שטענו שמדובר בנשיא מדינה מוערך שראוי לכבוד הזה ומנגד כאלה שטענו
שמדובר בכספי ציבור ויש טעם לפגם בכך שמבזבזים כ-11 מיליון שקל בתקופה של משבר
כלכלי על חגיגות יום הולדת ראוותניות לאדם שאחראי על מותם של אזרחים רבים (הכוונה בעיקר
לגל הפיגועים בתקופת הסכמי אוסלו). מבין שתי הדעות, אני נוטה להסכים עם זאת
האחרונה, אך לא מטעמים כלכליים או כאלה הנובעים מאישיותו הפוליטית של פרס, אלא
קודם כל מהטעם הדמוקרטי, במובן הזה שגם אם למדינה היה עודפי תקציב וגם אם שמעון
פרס היה רואה את חזון מזרח התיכון החדש מתממש מול עיניו, אירוע שכזה לא היה ראוי
מלכתחילה למחשבה ולביצוע.
אתחיל בדברי שבח לנשיא פרס,
כמנהג התקופה. אין ספק מדובר באדם של עשייה, גם אם אינכם מאמינים בדרכו של האיש,
מדובר באיש של עשייה ומסירות למען הציבור, באדם שחטאו הוא תקווה חסרת פשרות לעולם
טוב יותר. בכל שנות פעילותו הציבורית שמו לא נכרך במעשים פליליים, דבר שכיח
במקומותינו לאחרונה, ובאופן כללי קשה שלא לחבב אדם מבוגר המדדה מולך באיטיות
ובחיוך שובבי שזורק מדי פעם בדיחה משעשעת על גילו המופלג. כמובן שאת דברי השבח
אוכל להמשיך עוד שורות אינספור, אצטרך רק לצפות בתשדיר המיוחד שערוץ 2 הקדיש
לחגיגה ולהדביק כאן את דברי השבח של המגישה יונית לוי.
חגיגות יום ההולדת של שמעון
פרס שנערכו שלשום (18.6) הותירו אותי עם טעם מר בפה. ניסיתי שלא להיגרר אחר
ההשמצות ודברי הבלע כלפי האירוע עוד בטרם התחיל, ומיד לאחר גמר אליפות היורו
לנבחרת צעירות שנערך בישראל בין איטליה לספרד (שהסתיים במפח נפש מבחינתי האישית)
התיישבי לראות הכצעקתה. אחרי הכל מי לא ישמח לראות את קלינטון "מריץ דאחקות",
את רוברט דה נירו מעקם את שפתו את התחתונה ואת כל אבק הכוכבים שהגיע לאירוע
מאזינים בקשב באוזניות לתרגום – החל מברברה סטרייסנד, דרך שרון סטון, רם עמנואל, האוליגרך
רומן אברמוביץ', המיליארדר היהודי חיים סבן ועוד רבים שהמצלמה לא הצליחה לתפוס
מפאת חוסר בזמן, וכמובן כאלה ששלחו ד"ש מרחוק כמו נשיא רוסיה פוטין, קנצלרית
גרמניה מרקל, מלך ספרד חואן קרלוס וגומר.
"אבינו מלכנו"?
הפסטיבל הזה היה בראש
ובראשונה מפגן לא דמוקרטי, שמאפיין יותר משטרים טוטליטריים ואוטוריטריים, עם כל
הרצון הטוב לחלוק כבוד לאדם בעל חזון, תקווה ועשייה. כדי להסביר את עמדתי בנוגע
למפגן הראווה הנידון, אצטט מספרו של פרופ' בנימין נויברגר "דמוקרטיות
ודיקטטורות", מתוך הכרך השני "דיקטטורות":
חרושצ'וב תיאר כיצד התעלל סטאלין בעמיתיו להנהגה בדרשו
מהם, למשל, לרקוד לפניו, ואיך נענו הם לדרישותיו כדי שלא לעורר את חמתו. אפילו
ההיסטוריה הרשמית שוכתבה למענו, ובספרי ההיסטוריה נרשם כי סטאלין, ולא טרוצקי, עמד
לצדו של לנין במהפכת אוקטובר. אנדרטאות אינספור הוקמו לזכרו, ערים (סטלינגרד),
הרים (הר סטלין) ומפעלים נשאו את שמו. סטאלין הוצג כידען וכגאון, לא רק בהיסטוריה
ובפוליטיקה, אלא גם בבלשנות, במוסיקה, באתיקה, בפילוסופיה, באמנות ובביולוגיה. גם
בקמפוצ'אה נאמר, כי "פול פוט חשב עצמו לגאון שאין כדוגמתו בענייני צבא
וכלכלה, בענייני בריאות ושירה, במוסיקה וריקוד, בבישול ובאופנה" (עמוד 110)
 |
| פולחן אישיות תוצרת ברית המועצות |
במהלך מסיבת יום ההולדת שמעון
פרס הוצג כאדם רב פעלים, איש אשכולות, אדם של חזון של שלום של חיבור של אחווה,
חד-לשון, משורר, אינטלקטואל בחסד, איש הטכנולוגיה והעידן החדש, ועוד אינספור תארים
אשר המשותף לכולם שהם שכיחים מאוד בבתי הספד הסמוכים לבתי הקברות, או בימי הולדת
בחיק המשפחה המנומסת שאינה מעוניינת להזכיר לחתן השמחה שהוא בסך הכל אדם דיי
מעצבן. אנשי בידור וזמרים "ריקדו" לפניו, כאשר השיא הגיע בעלייתה של
הזמרת היהודייה-אמריקנית ברברה סטרייסנד לבמה, לשיר את השיר "אבינו
מלכנו", בחירה שקשה יהיה לברוח מהאירוניה שבה.
 |
| דומה עד כאב. |
נכון, אין הדברים המצוטטים
למעלה תואמים אחד לאחד למפגן האהדה כלפי הנשיא פרס, אך רוח הדברים נוכח גם במקרה
שלנו. בדמוקרטיה אין מקום לסגידה על חשבון כספי הציבור לאישיות פרסונאלית, רמה ככל
שתהיה, ואין מקום להתגייסות כמעט בכל אמצי התקשורת לקסם הפנומנאלי שנקרא שמעון
פרס. יסוד הביקורת חשוב במדינה דמוקרטית, על אחת כמה וכמה כשמדובר באדם שנושא
בתפקיד, גם אם תפקיד זה אינו תפקיד ביצועי אלא יותר ממלכתי. במדינה דמוקרטית שליחי
הציבור הם קודם כל משרתים, הם כלי בידי הציבור ולא מטרה, הם הדרך באמצעותה
מגשים העם את יעדיו, וכל ניסיון להאדיר את הכלי הוא ניסיון הנגוע בחשיבה לא
דמוקרטית באופן מובהק ואף על סף הסמכותנית היררכית. יש לומר את האמת, האירוע לכבוד
שמעון פרס, עם כל החיבה והסימפטיה לאדם (איני כלל מדבר על אישיותו ומעשיו של האדם
שכן אין זה רלוונטי) היה תעודת עניות למדינה הדמוקרטית המעמידה בראש הפירמידה את
אזרחיה ולא את משרתיה. אנו צריכים לזכור זאת ולהזכיר זאת, לפני שאנו נשאבים
לתגובות אוטומטיות כמו "מגיע לו, הוא אדם ראוי".
 |
| דמותו של פרס על שדה חיטה |
משיח בן דוד בן גוריון
אם ההיסטוריה המדינית,
הפוליטית והביטחונית של מדינת ישראל זרה לך, אמש היית יכול לחשוב בטעות כי שמעון
פרס הוא הוא משיח בן דוד בן גוריון. לא כך הוא הדבר. חשוב מאוד, בזמן ששמעון פרס
מכהן בתפקידו כנשיא מדינה, ואף כזה שלא היה רחוק שיתמודד על ראשות הממשלה בבחירות
האחרונות, שנדע להזכיר לעצמנו ולכל אלה שלא יודעים, שגם, כן כן, גם שמעון פרס הוא
בעל חסרונות להם הייתה השפעה ישירה על הציבור בישראל, וכל ניסיון לעמעם אותם,
מאפיין, שוב, את מנגנון פולחן האישיות במדינה לא-דמוקרטיות. מימין ומשמאל חולקים
על דרכו. הראשונים רואים בו כזה שהחל בתהליך שלום שהביא חורבן ביטחוני של ישראל ושגבה
קורבנות אינספור משנות התשעים ועד היום; האחרונים רואים בו את חלוץ מפעל
ההתנחלויות ביהודה ושומרון, שהביא חורבן מדיני על ישראל עד ימנו אנו. רחוק מדמות
של משיח.
ניתן היה לחגוג יום הולדת לנשיא
באופן צנוע יותר, שמכבד את מוסד הנשיאות, את המדינה הדמוקרטית וגם את האישיות
עצמה.
לסיכום, את שמעון פרס רבים
אוהבים לאהוב, ואם אתם לא אוהבים לאהוב אותו ומעדיפים לזכור את תקופת הפיגועים
הגדולה או את כפר קאנא אז "בעיה שלכם". אף אחד לא ייקח משעון פרס את
הנכונות לעשות למען שלום מתוך תקוותו הגדולה לשינוי, אף אחד לא ייקח ממנו את מרצו
ואהבתו הגדולה לעשייה למען הציבור, ואף מטהר אוויר לא יוכל לטהר את הניחוח
הטוטליטרי ששרר באולם המרכזי בבנייני האומה והועבר בשידור חי בשלושה ערוצי
טלוויזיה לכל אזרחי ישראל: לא שירים של ברברה סטרייסנד, לא דמעות תנין, לא מילות
שבח פסבדו-אמתיות מפי ראש הממשלה, לא מופע סטנדאפ דלוח של עדי אשכנזי וגם לא מופע
שירה של זמר מזרחי ולאחריו זמר אשכנזי בשביל האיזון.
ישנם ניחוחות שקשה לפספס וקשה
לאטום את האף בגינם ולהמשיך הלאה בסדר יומנו. רבים כתבו ועוד יכתבו דברי ביקורת על
האירוע הזה, וכל המוסיף הרי זה משובח. אנו חייבים לעשות הבחנה תמידית בין צרכים
לערכים, בין אישיות פרטית לאישיות ציבורית. על מנהיגנו להבין שהם משרתים ולא
אדונים.
 |
| דמותו של פרס מכוסות קפה (של ג'ייקובס כמובן - פרסומת) |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה